וַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד־דָּֽן׃
אגרא דכלה
וירדף עד ד"ן (בראשית יד יד). ידוע מה שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ו ע"א) שם תשש כחו על ששם היו עתידין בניו לעשות עגל שבדן. ומה נכבד הדרוש לדרושינו הנ"ל, שכן אמרו רז"ל במלכים על פסוק (מלכים א' יב ל) וילכו העם אחרי האחד עד דן. ואמרו בזהר (ח"ב קצ"ג ע"ב) ששני עגלים היו בדמות זכר ונקיבה בקליפה, ולהיות נפת חטופנה שפתי זרה הלכו אחר הנוקבא עד דן, שהוא היה עשוי נגד המלכות דקליפה שהיא נוק'. והנה בכאן המלכים היו רוצים להגביר המלכות דס"א, ושבו שבית לוט שהיו בו ניצוצי המלוכה דקדושה, והשתדל אברהם להוציא בלעם מפיהם ולהגביר מלכותא דקדושה, על כן כשהגיע עד ד"ן ששם היו עתידין לעשות עג"ל להגביר מלכותא חייבתא, תשש כוחו, והבן: